280514-3

28.5.2014

לקראת חג השבועות: חידוד נהלי העבודה בערב החג ובחג

נהלי העבודה בערב החג

חוק שעות עבודה ומנוחה קובע, כי יום העבודה בערב חג (חג בו העובד אינו עובד) לא יעלה על שבע שעות, לפיכך כל שעת עבודה מעבר לשבע השעות הנ”ל תיחשב שעה נוספת.

רוב ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה הענפיים מסדירים את נושא שעות העבודה בערבי חגים.

במקום עבודה, אשר במשך שנים עבדו בו מספר שעות מסויים בערבי חג, הופך הנ”ל במרוצת הזמן לנוהג ומחייב את המעביד להמשיך ולפעול בדרך זו.

חוק חופשה שנתית קובע, כי עובד רשאי לקחת יום אחד מתוך ימי החופשה השנתית להם הוא זכאי באחד מהימים המנויים בתוספת לחוק (לדוגמא: ערב פסח, ערב חג השבועות וכו’) ובלבד שהודיע על כך למעבידו לפחות חודש מראש.

במידה ועובד נעדר מהעבודה בערב החג, אין משמעות לשאלה כמה שעות עבודה היה אמור לעבוד באותו יום. לפיכך, היעדרות בערב חג דינה כיום חופשה מלא. במידה ועובד חודשי בוחר לעבוד בערב החג, הוא זכאי לשכר מלא, לכן במידה וייעדר מעבודתו ביום זה, יהיה זה יום חופשה מלא ולא יום חופשה חלקי.
למרות זאת, במקומות עבודה רבים קיים נוהג, לפיו ניתן לקזז פחות מיום חופשה מלא בגין היעדרות בערבי חגים. הנ”ל מותר על פי החוק.

נהלי העבודה בחג

סעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש”ח-1948, קובע כדלקמן:

ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל הינם שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות.
הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א-1951, החלות על המנוחה השבועית יחולו על מועדי ישראל הנ”ל.

לפיכך, דין עבודה ביום חג כדין עבודה ביום המנוחה השבועית.

סעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א-1951, קובע כי במידה והועבד עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן:

ישלם לו המעביד בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-1.5 משכרו הרגיל.
“שכר רגיל” כולל את כל התוספות שמעביד משלם לעובדו.
היה שכרו של העובד על בסיס של חודש, יהא המעביד זכאי ליתן לעובד, במקום הגמול הכספי הנ”ל, מנוחה של שעה וחצי לפחות תמורת כל שעה משעות המנוחה השבועית שבה עבד.

משילוב שתי הוראות החוקים הנ”ל משתמע, כי יש לשלם לעובדים בעבור עבודתם בחג, לפחות 150% משכרם הרגיל (תוספת של 50% על שכרם הרגיל).

לעיתים הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה או חוזים אישיים, מזכים עובד בגמול גבוה יותר מהמחויב על פי החוק, עבור עבודתו בימי חג.